איך מחשבים פדיון ימי חופשה לעובד?
לעובד שעבד כל השנה ולעובד שעבד לא כל השנה ולעובד שעבד פחות מ75 ימים?
ואם העובד ניצל כבר במהלך עבודתו חלק מהימי חופשה?שושנה • יום רביעי, 27 ינואר 2016, 11:44 |
באם עבד - פחות מחודשיים וחצי:
אזי מעניקים לו - תמורת חופשה - בגובה 4% - מהשכר הרגיל - הכולל,
ישראל אפל, • יום שישי, 29 ינואר 2016, 10:00 |
עובד זכאי - לכל ימי החופשה שלו:
אך ורק באם עבד - 240 ימי עבודה - בפועל,
ובפחות מכך - אזי הוא זכאי - באופן יחסי,
ועובד שעבד כל השנה:
אזי במקום 240 - זהו 200,
רוצה הסבר יותר מפורט ???ישראל אפל, • יום שישי, 29 ינואר 2016, 10:03 |
כן,אשמח להסבר יותר מפורט.שושנה • יום ראשון, 31 ינואר 2016, 09:30 |
לעניין חוק חופשה שנתית:
אזי שנת עבודה - זהו מהראשון לינואר - ועד 31 לדצמבר - של כל שנה ושנה,
בכל שנה = מ-4 השנים הראשונות = אזי העובד זכאי = ל-14 ימי חופשה = על חשבון המעביד,
ובשנה החמישית = הוא זכאי ל-16 ימי חופשה = על חשבון המעביד,
ובשנה השישית = הוא זכאי ל-18 ימי חופשה = על חשבון המעביד,
ובשנה השביעית = הוא זכאי ל-21 ימי חופשה = על חשבון המעביד,
ומהשנה השמינית ואילך = אזי הוא זכאי = ליום אחד נוסף = בגין כל שנה (עד 28 יום) = על חשבון המעביד,
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 02:58 |
אין העובד זכאי - לכל ימי החופשה שלו - אלא לאחר שהוא השלים - 240 ימי עבודה - בפועל,
וכל זמן - שהוא לא השלים זאת - אזי הזכאות שלו - הינה באופן יחסי בלבד,
כלומר:
בארבע השנים הראשונות = אזי לוקחים את ה-240 יום = ומחלקים זאת ל-14,
וממילא יוצא = שלאחר 18 ימי עבודה ראשונים = אזי העובד כבר זכאי = ליום חופשה אחת,
וכן = לאחר כל 17 ימי עבודה נוספים (בערך) = אזי העובד זכאי = ליום חופשה נוספת,
וזאת = עד ל-14 ימי חופשה = בגין אותה שנה,
ולגבי השנה החמישית = אזי לוקחים את ה-240 יום = ומחלקים זאת ל-16,
וממילא יוצא = שהעובד זכאי ליום חופשה אחת = עבור כל 15 ימי עבודה,
וזאת = עד ל-16 ימי חופשה = בגין אותה שנה,
ולגבי השנה השישית = אזי לוקחים את ה-240 יום = ומחלקים זאת ל-18,
וממילא יוצא = שלאחר 14 ימי עבודה = אזי העובד כבר זכאי = ליום חופשה אחת,
וכן = לאחר כל 13 (או 14) ימי עבודה נוספים = אזי העובד זכאי = ליום חופשה נוספת,
וזאת = עד ל-18 ימי חופשה = בגין אותה שנה,
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:00 |
כיצד מחשבים זאת:
לוקחים את מס' ימי עבודה בפועל - ובודקים זאת באופן יחסי - לעומת 240,
והתוצאה שמתקבלת - זהו גובה אחוז החופשה - שהוא זכאי להם,
ולאחמ"כ - לוקחים את מס' ימי החופשה - של אותה שנה - ומכפילים זאת - באחוז הנ"ל,
והתוצאה שמתקבלת - זהו מס' ימי החופשה - שהוא זכאי להם - בגין אותה שנה,
(כלומר: לוקחים את מס' ימי העבודה בפועל = לחלק ל-240 = כפול מס' ימי החופשה של השנה),
ומתחשבים - רק בימים המלאים שעלו בתוצאה - ולא בחלקי הימים...,
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:02 |
חישוב מחודש - בסוף השנה:
באם - קשרי העבודה - בין העובד למעביד - התקיימו במשך כל השנה,
שזהו - מהיום הראשון של השנה (1 בינואר) - ועד היום האחרון של השנה (31 בדצמבר),
אזי למרות שהעובד - לא הספיק להשלים - 240 ימי עבודה בפועל,
הרי - העובד יהיה זכאי - לכל אותם ימי החופשה - גם אם השלים - רק 200 ימי עבודה - בפועל,
וכן - באם הוא עבד פחות מכך - אזי הזכאות שלו - תימדד באופן יחסי - לעומת 200,
כלומר: שלוקחים את מס' ימי עבודה בפועל - ובודקים זאת באופן יחסי - לעומת 200,
והתוצאה שמתקבלת - זהו גובה אחוז החופשה - שהוא זכאי להם,
ולאחמ"כ - לוקחים את מס' ימי החופשה - של אותה שנה - ומכפילים זאת - באחוז הנ"ל,
והתוצאה שמתקבלת - זהו מס' ימי החופשה - שהוא זכאי להם - בגין אותה שנה,
(כלומר: לוקחים את מס' ימי העבודה בפועל = לחלק ל-200 = כפול מס' ימי החופשה של השנה),
ומתחשבים - רק בימים המלאים שעלו בתוצאה - ולא בחלקי הימים...,
וממילא = בסוף כל שנה = אזי החישובים לזכאות ימי החופשה = צריכים להיבדק באופן מחודש,
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:03 |
ע"פ החוק אזי המעביד צריך לציין - בתחתית תלוש השכר:
(1) את מס' ימי החופשה - שהעובד היה זכאי להם - עוד לפני שהתחיל - אותו חודש,
(2) ואת מס' ימי החופשה - שהתווסף לזכות העובד - במשך אותו חודש,
(3) את מס' ימי החופשה - שהעובד אולי ניצל - באותו חודש,
(4) וסה"כ מס' ימי החופשה - שהעובד כבר זכאי להם - בסוף אותו חודש,
והיות - שבמשך השנה - אזי אנחנו לא יודעים - באם יחסי העבודה - יימשכו עד סוף השנה,
לכן - החישובים נערכים - באופן יחסי - לפי מס' ימי העבודה בפועל - לעומת 240,
אולם - בתלוש השכר של דצמבר - אזי החישובים אמורים להשתנות - באופן יחסי - לעומת 200,
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:05 |
ב-4 השנים הראשונות = אזי העובד זכאי = ל-14 ימי חופשה = בכל שנה = על חשבון המעביד,
ובעת שהעובד יוצא = ל-7 ימי חופשה (כגון: לשבוע מלא...),
אזי המעביד - צריך לשלם על אותם הימים - כאילו שהוא מגיע לעבודה - באופן רגיל,
ולכן - בעת שעובד בן שישה ימים = יוצא ל-7 ימי חופשה,
אזי המעביד משלם לו "דמי חופשה" - עבור 6 ימי עבודה - בלבד,
וזהו בגלל - שהוא כביכול ממשיך לעבוד - בימים א' עד ו',
וכן - בעת שעובד בן חמישה ימים = יוצא ל-7 ימי חופשה,
אזי המעביד משלם לו "דמי חופשה" - עבור 5 ימי עבודה - בלבד,
וזהו בגלל - שהוא כביכול ממשיך לעבוד - בימים א' עד ה',
ובכל מקרה - אזי המעביד צריך לציין - בתחתית תלוש השכר - שהוא קיבל 7 ימי חופשה,
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:07 |
התעריף ליום חופשה:
עובד בן שישה ימים - שהמשכורת משולמת לו - על בסיס חודשי,
אזי התעריף ליום חופשה = עומד על חלק ה-25 = משכר היסוד החודשי,
(כלומר: שלוקחים את המשכורת החודשית = ומחלקים זאת ל-25),
ועובד בן חמישה ימים - שהמשכורת משולמת לו - על בסיס חודשי,
אזי התעריף ליום חופשה = עומד על חלק ה-21.67 = משכר היסוד החודשי,
(כלומר: שלוקחים את המשכורת החודשית = ומחלקים זאת ל-21.67),
ועובד - שהמשכורת משולמת לו - על בסיס יומי - או שעתי - אזי החישוב שלו - יהיה כדלקמן:
מסתכלים על 12 החודשים האחרונים = ומחפשים 3 חודשים = עם שכר היסוד = הגדול ביותר,
ולאחמ"כ = לוקחים את שכר היסוד = של אותם שלושה החודשים = ומחלקים זאת ל-90,
והתוצאה שמתקבלת = זהו התעריף = ליום חופשה אחד,
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:08 |
החישוב המוטעה של המעסיקים - בעניין ימי החופשה:
בגלל שהעובדים בני שישה ימים = זכאים אחרי שנה = לתשלום של 12 ימי חופשה,
לכן המעבידים = מוסיפים בכל חודש = יום אחד בלבד = במקום 1.52,
וממילא = באם הם עוזבים את מקום העבודה = לאחר 4 חודשים,
אזי פודים להם = רק 4 ימי חופשה = במקום 6 (הפסד של 2 ימים...),
וכנ"ל = לגבי העובדים בני חמישה ימים = שהם זכאים אחרי שנה = לתשלום של 10 ימי חופשה,
ומשום כך = אזי המעסיקים = מוסיפים להם בכל חודש = רק 0.83 מיום חופשה = במקום 1.28,
וממילא = באם הם עוזבים את מקום העבודה = לאחר 4 חודשים,
אזי פודים להם = רק 3 ימי חופשה = במקום 5 (הפסד של 2 ימים...),
והטעות שלהם = זהו בגלל שהם לוקחים את ה-12 יום (או 10) = ומחלקים זאת ל-12 חודש,
אבל - ע"פ החוק - אזי החישוב הנכון - לגבי העובדים בני שישה ימים - זהו:
שלוקחים את = ה-26 ימי העבודה = בפועל,
ובודקים זאת באופן יחסי = לעומת 240,
ומכפילים זאת שוב = ל-14 ימי חופשה,
(כלומר: 26 ימי עבודה בפועל {או פחות...} = לחלק ל-240 = כפול 14),
ואז יוצא לנו = שהעובד בעצם זכאי = ל-1.52 ימי חופשה = לכל חודש (בערך...),
וכן - חישוב הנכון - ע"פ החוק - לגבי העובדים בני חמישה ימים - זהו:
שלוקחים את = ה-22 ימי העבודה = בפועל,
ובודקים זאת באופן יחסי = לעומת 240,
ומכפילים זאת שוב = ל-14 ימי חופשה,
(כלומר: 22 ימי עבודה בפועל {או פחות...} = לחלק ל-240 = כפול 14),
ואז יוצא לנו = שהעובד בעצם זכאי = ל-1.28 ימי חופשה = לכל חודש (בערך...),
בסוף שנת העבודה = בעת שהצטברו לעובד = 14 ימי חופשה,
אזי המעביד = אמור להוציא אותו = לחופשה בת שבועיים,
בתוך כדי = שהוא משלם לו = דמי חופשה = עבור 12 יום (או 10),
אולם = באם העובד = עוזב את מקום עבודתו:
אזי המעביד = צריך לפדות לו = את כל ה-14 ימים = ולא 12 (או 10),
ולכן = למרות שהמעביד מוסיף מידי חודש בתלוש = רק יום חופשה אחת (או 0.83),
הרי בכל מקרה = העובד יכול לחשב את הזכאות לימי החופשה שלו = באופן עצמאי,
וזאת = ע"י ספירת ימי העבודה בפועל = הרשום על גבי תלוש השכר = בכל חודש...,
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:11 |
2 ימי חופשה - נוספים:
בהודעה מראש - של 30 יום,
אזי העובד רשאי לצאת לחופשה - פעם בשנה - באיזה יום שמתחשק לו,
וזהו יקוזז - מתוך ימי החופשה - שהצטברו לו,
וכן - בהודעה מראש - של 30 יום,
אזי העובד רשאי לצאת לחופשה - פעם בשנה - באחד מן הימים שדלקמן,
וזהו יקוזז - מתוך ימי החופשה - שהצטברו לו,
ואלו הם:
ערב ראש השנה - צום גדליה - ערב יום כיפור - ערב סוכות - ערב שמחת תורה - כ"ט בחשוון (שזהו יום הגעגועים לירושלים [סיגד] של עולי אתיופיה) - צום עשרה בטבת (שזהו יום קדיש כללי) - תענית אסתר - פורים - שושן פורים - ערב פסח - ערב שביעי של פסח - אסרו חג של פסח (שזהו חג המימונה של עולי מרוקו) - ל"ג בעומר (שזהו יום ההילולא של רשב"י) - ערב חג השבועות - צום י"ז בתמוז - צום ט' באב - כ"ז בניסן (שזהו יום הזיכרון לשואה) - ערב יום העצמאות (שזהו יום הזיכרון לחללי צה"ל) - כ"ח באייר (שזהו יום ירושלים) - אחד במאי (שזהו חג הפועלים) - שמיני במאי (שזהו יום הניצחון על גרמניה הנאצית) - כ' בתמוז (שזהו יום פטירתו של הרצל) - אחד בינואר (שזהו ראש השנה האזרחית) - שמיני למרץ (שזהו יום האישה הבין לאומי) - וכן ביום האזכרה הפרטית שאצל קרובי המשפחה לחללי צה"ל וטרור,
או אולי אפילו - באחד מחגי השומרונים - או הנוצרים - או המוסלמים - או הדרוזים.
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:14 |
עבד - תקופה של פחות מ-75 יום (כלומר: פחות מחודשיים וחצי),
אזי משלמים לו תמורת חופשה - בגובה 4% משכר היסוד - של כל תקופת העבודה - שלו,
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:15 |
התיישנות:
ע"פ החוק - אזי העובד צריך לנצל - את ימי החופשה - באותה השנה - או בשנה שלאחריה,
ולאחר שלוש שנים - אזי חלה עליה התיישנות...,
אולם - באם העובד יטען - בביה"ד לעבודה - שהמעביד - לא דאג - להוציא אותו לחופשה,
אזי ההתיישנות תתחיל - שלוש שנים - לאחר סיום יחסי העבודה,
ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:16 |
כן - ששושנה:
נשאר לך - משהו לא ברור ???ישראל אפל, • יום שלישי, 02 פברואר 2016, 03:16 |
|